גם היום רצינו לשתף אתכם בסיפור אחד ממה שכתבנו

מאת: שרה,אבישג ושביט

פרק חמישי: חיית המחמד

דירתנו הייתה בקומה ראשונה (מתוך 3 קומות) ובה חצר יפה צמודה ליציאה האחורית, בה גידלנו גינת ירק קטנה וכמה עצי פרי. מאד התגאינו בשפע ובטוב טעמם של יבולינו.

כמו כן ניצלנו חצר פרטית זו לגדל את חתולתנו השחורה ששמה היה "כושית " היה הגיעה אלינו במקרה כגור קטן שכנראה נעזב על ידי אמה. " כושית " הצטיינה בנאמנותה הרבה במיוחד לאמינו. ריגש אותנו במיוחד יכולתה להריח את אמא חוזרת מעבודתה ( מרחק של 500 מטר) רצה לקבל את פניה עד תחנת האוטובוס. אהבנו  מאוד אחותי ואני להאכילה, לשחק עמה, וכשההבגרה לטפל בגוריה הרבים.

היא חייתה במחיצתנו שנים רבות מאוד עד שכנראה הורעלה.

הווטרינר לא הצליח להצילה, זה היה יום עצוב וכואב לכולנו.

הנה סיפור נוסף שתוכלו לקרוא וליהנות. 

המעבר לבת ים

מאת ליזה נאמן ומיקה רטר.

עברנו לבת ים, דירה בבית דירות יחסית "מרווחת" אפילו השירותים היו בתוך הבית.

הבית היה מאוד קרוב לים, הים היה מקום שזכור לי כמפלט לכל מיני מצבי רוח, מריבות עם הוריי, לפעמים תחושה של בדידות ( אף אחד לא היה מבין אותי...)

זיכרון מאוד חזק מהמקום, ארוחות שישי בערב, כל המשפחה סביב השולחן, אוכל בולגרי שאמא מבשלת ועד היום מתגעגעת לריחות ולטעמים.

אבא חוזר למחוזות ילדותו, אחי ואחותי מפליגים אחריו בזיכרונות ואחר כך תמיד מלווה בשירים בבולגרית ולדינו, סביב השולחן ולבסוף מסתיים בדמעות של אבא, דמעות של עצב וגעגוע.